הסמכות בנושא גירושין בין בני זוג יהודים
4. בית דין רבני רוכש סמכות לדון בנושאי הרכוש, המזונות והמשמורת בהתקיים 2 תנאים: א) הוגשה תביעת גירושין קודם להגשת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה. ב) תביעת הגירושין עומדת במבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקת בית המשפט העליון.
5. מזונות ילדים נידונים בכל מקרה בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם שני הצדדים הסכימו להתדיין על כך בבית הדין הרבני.
6. אדם הרוצה להתגרש צריך להוכיח כי קמו כנגד בן או בת זוגו עילות גירושין על פי ההלכה היהודית. רצון חד-צדדי להתגרש מבלי שקמה עילת גירושין מוכרת אינו מספיק בכדי להביא לכלל גירושין.
7. גם אם קמה עילת גירושין מוכחת, לא בהכרח יכפה בית הדין על אחד הצדדים להתגרש. בית הדין יכול להמליץ על גירושין, לחייב בגירושין או לכפות גירושין. אם קבע בית הדין הרבני כי יש לכפות על אחד מבני הזוג להתגרש והלה מסרב לכך, ניתן להפעיל סנקציות שקבועות בחוק, כדוגמת שלילת רשיון נהיגה, ביטול כרטיס אשראי ומאסר.
8. במידה ובעל חוייב לתת גט והוא מסרב לכך, יכולה האשה לפנות בתביעת מזונות "מעוכבת מחמתו" שמשמעותה חיוב הבעל בתשלום מזונות לאשה ללא קשר להשתכרותה בפועל. החיוב במזונות יושת על הבעל עד שיתרצה ויתן את הגט.
9. צדדים שחתמו על הסכם גירושין ומסכימים להתגרש יכולים לפנות בהסכמה לבית הדין הרבני על מנת לקבל פסק דין לגירושין.
10. לאחר שניתן פסק דין לגירושין, ישנם עוד שני שלבים. השלב הראשון הינו "חקירת שמות", שלב בו מעידים עדים ביחס לשמות בני הזוג והוריהם, ו"סידור הגט" בו נכתב הגט ונמסר לידי האשה.
