הסכם גירושין צריך לכלול את כלל הנושאים אשר בית המשפט היה מגיע להכרעה לגביהם, קרי: נושא המזונות, נושא המשמורת והסדרי הראיה ונושא הרכוש.
לאחר שמגיעים להסכם יש לאשר אותו בפני בית המשפט לענייני משפחה, אשר מאשר את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, מלבד ההסכמות המתייחסות למתן הגט שאינן בסמכותו.
לכן, לאחר אישור ההסכם בבית המשפט יש להגישו לבית הדין ולבקש פסק דין לגירושין, שלאחריו יקבע מועד לסידור הגט.
אם אחד הצדדים חוזר בו מהסכמתו לתת את הגט או לקבל את הגט יהיה על בן הזוג המבקש להתגרש להגיש תביעת גירושין בבית הדין. יחד עם זאת שאר ההסכמות אשר קיבלו תוקף תהיינה שרירות וקיימות.
מטבע הדברים הדרך להגיע להסכם נעימה יותר וקצרה יותר מניהול הליכים משפטיים, יחד עם זאת כמאמר הפתגם:"צריך שניים לטנגו", ולא תמיד שני בני הזוג מצויים באותו שלב רגשי או באותו מצב משפטי ומסוגלים להגיע להסכם.
הסכם שלא אושר בפני ערכאה שיפוטית אינו מחייב את הצדדים.
במעמד אישור ההסכם בוחן בית המשפט את הוראות ההסכם ומוודא שהצדדים הבינו אותן וחתמו על ההסכם מרצונם החופשי.
מאחר ובית המשפט אינו חותמת גומי, הוראות שיהיו בהסכם אך נוגדות את טובת הילדים או את הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא תאושרנה.
לאחר אישורו ההסכם מקבל תוקף פסק דין ואפשר לבטלו רק מכח הפרתו או מכוח עילות חוזיות כגון: טעות, הטעיה, מרמה, עושק וכפיה.
ההסכם אינו מחייב את הקטינים ולכן אם לא התנהלו הליכים משפטיים לפני ההגעה להסכם, הרי שהקטינים רשאים להגיש תביעה עצמאית למזונותיהם לאחר אישור ההסכם.
אם התנהלו הליכים משפטיים קודם להגעה להסכם יהיה צורך להוכיח שינוי נסיבות מהותי בכדי לשנות את נושא המזונות והמשמורת.
רשימת המשרדים המובילים
