האב לא ישלם מזונות במשמורת משותפת
נושא חיוב במזונות ילדים כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת עלה לא פעם בפסיקה אשר קבעה כי עצם המשמורת המשותפת לא יביא לביטול מוחלט של חבות האב במזונות הילדים אך עשוי להביא להפחתה מסוימת בגובה החיוב.
אף על פי כן, כבוד השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה, פסק כי אב יהיה פטור מתשלום מזונות לאם עבור שלשת ילדיהם המצויים במשמורת משותפת של ההורים.
קריאת פסק הדין לגופו על כל פרטיו תגלה כי מדובר במקרה יוצא דופן הנכון לנסיבותיו בלבד, ואין בו כדי להשליך על הורים גרושים אחרים המנהלים משמורת משותפת על ילדיהם, לכן אין בהכרח בשורה בפסק הדין לאבות נרגשים המגדלים את ילדיהם במשמורת משותפת.
במקרה הנדון הילדים נותרו להתגורר עם האב כאשר האם אם עברה להתגורר בחו”ל תקופה מסוימת. מרכז חייהם של הילדים היה עם אביהם, שנשא בכל צרכיהם הבסיסיים ישירות ובצרכים החריגים האם השתתפה במחצית.
לאחר שהאם חזרה לארץ, הילדים החלו לחלוק את שהותם בין בתי ההורים באופן שווה פחות או יותר, עם עדיפות לבית האב, לאור נסיעותיה של האם לחו”ל.
האם הגישה תביעה למזונות ילדים ובה עתרה כי האב ישלם לידיה את עלות מחייתם של הילדים כאשר הם שוהים אצלה, ובניגוד לרושם שנוצר, תביעתה אכן התקבלה, ולכן, בין היתר, היא גם לא חויבה בהוצאות משפט בסופו של ההליך.
תביעתה של האם חייבת הייתה להתקבל כי זהו החוק במדינת ישראל: אבות משלמים מזונות ילדים בהתאם לדין העברי הקובע כי עליהם לשאת באופן בלעדי בצרכים ההכרחיים של הילדים מתחת לגיל 15 ובמחצית הצרכים הפחות הכרחיים הנקראים “צרכים מדין צדקה”. מסיבה זאת גם כאשר ילדים נמצאים במשמורת משותפת ושוהים מחצית הזמן אצל אביהם, בתי המשפט מחייבים את האבות לממן את שהות הילדים בבית האם ולא רק בביתם, אם כי נוהגים להפחית סכום זה ב-25% לעומת אבות שמתראים עם ילדיהם בהסדרי ראיה מצומצמים בלבד.
מסיבה זאת, כדי להגיע למצב שבפסק דין זה האב לא משלם מזונות כלל לאם, השופט נדרש לחשבונאות מסובכת ושנויה במחלוקת, אשר נשענת כולה על העובדה הבלתי שכיחה שמשכורתה של האם במקרה זה עולה בהרבה על זו של האב.
בית המשפט קיבל את דרישת החוק שעל האב לשאת במזונות הילדים ההכרחיים גם כשהם בבית האם, וחייב את האב לשלם לאם סך של 1,750 ₪ עבור מחצית החודש של מזון, וביגוד בלבד לשלשת הילדים. את יתר צרכי הילדים השופט סיווג כצרכים מדין צדקה, וחייב את האם לשאת ב80% מההוצאות ואת האב ב 20% בלבד לאור יחס הכנסותיהם הפנויות מהשתכרותם, כך שהאם חויבה לשלם לאב את ההפרש. בנוסף השופט שלל מהאם את הזכות לקבל מימון מדור ואחזקת מדור, וכך עלה בידיו להגיע לתוצאה שבהם חובת האב לשלם לאם את הצרכים ההכרחיים מתקזזת עם חובת האם לשלם לאב את עודף הצרכים מדין צדקה, ואף אחד מההורים לא צריך לשלם להורה שני עבור מזונות הילדים.
אין ספק שהשורה התחתונה אליה הגיע בית המשפט צודקת והגיונית. במקרה שבו הילדים חולקים את הזמן בין ההורים באופן שווה, והכנסות ההורים דומות, היה מקום שההורים ישאו בהוצאותיהם של הילדים באופן שווה וישיר, ואם ההורים מתקשים לתקשר ולשתף פעולה לצרכי מימון הוצאות חיצוניות כמו חוגים, יש להטיל על ההורה שהיה דומיננטי פחות בחיי הילדים טרם תחילת הסכסוך לשלם מחצית הוצאות אלו להורה השני כנגד קבלות.
אך מצער הוא שכדי להגיע לתוצאה כזאת על בית המשפט לערוך להטוטים חשבונאיים שחלקם אינם מתיישבים עם החוק והפסיקה וספק אם יעמדו בערכאת ערעור, קל וחומר שהם תקפים רק למקרה הספציפי שבו הכנסת האם עולה בצורה משמעותית על הכנסת האב, כך שאולי מן הראוי היה אפילו שהיא תשתתף במזונות הילדים כשהם נמצאים אצלו.
לפיכך עד שלא ישונה החוק, והמשפט העברי יאבד מתוקפו לגבי מצבים שבהם האם היא המפרנסת העיקרית אך חובת המזונות היא עדין על האב, אין לצפות למהפך דרמטי בפסיקות בתי המשפט.
עו”ד ליהיא כהן-דמבינסקי מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה בגלובס
