עוברים דירה – איך לשמור על יציבות המשפחה

חוקרים מתחום הפסיכולוגיה מאמינים כי למעבר למקום מגורים חדש יש השפעה על התפתחות הילדים. כמובן שהדבר תלוי גם בגורמים נוספים, כגון המרחק בין מקום המגורים החדש לישן, תכיפות המעברים, וגישת ההורים כלפי המעבר.
כאשר המעבר מבוצע במסגרת המשפחה מקבל כל אחד מבני המשפחה תמיכה רגשית משאר בני המשפחה, המקלה על ההסתגלות למקום החדש ועל הגעגועים לבני המשפחה הרחבה ולחברים המתגוררים במקום המגורים הקודם.
יחד עם זאת, לא פעם גורם המעבר למקום מגורים חדש לשבר במשפחה ובתפקידים של כל אחד מבני המשפחה ועשוי אף להביא בסופו של דבר להתדרדרות היחסים ולגירושין.

השפעת מעבר מקום מגורים על ילדים להורים גרושים
גירושין, מעצם הגדרתם, מפרידים בין הילדים לבין אחד מההורים. זה נכון גם כאשר ההורה שאינו מוגדר משמורן מבלה עם הילד פרקי זמן משמעותיים לאחר הגירושין.
אובדן בית המשפחה מסמן אובדן של תחושת משפחתיות וביטחון. מעבר לאזור מגורים חדש יכול להיתפס בעיני הילד כמסמל את התפרקות המשפחה באופן סופי.
בעוד שרוב המקרים של מעבר דירה של משפחות נובע בדרך כלל עקב שינויים במקום עבודה (אזרחי או צבאי), הסיבות למעבר מקום מגורים בעקבות גירושין שונות:

• רצון לעבור למקום בו לא הכירו את המשפחה כיחידה שלמה, על מנת לפתוח דף חדש. לעיתים נישואין שניים – לעיתים
בן/בת הזוג החדשים גרים במקום אחר או עובדים במקום אחר או שהזוג החדש מעוניין להקים תא משפחתי במקום שונה
מזה שהיה לכל אחד מהם תא משפחתי קודם.
• סיבות כלכליות – הפחתת הוצאות או הגדלת הכנסות במקום החדש.
• רצון של הורה אחד להתרחק מההורה האחר.

התוצאה הישירה של מעבר מקום מגורים הינה צמצום הקשר הפיזי בין הילדים לבין ההורה שאינו הורה משמורן, אשר ברוב המקרים הינו האב. באופן טבעי מצטמצם, ולעיתים נמנע לחלוטין, תפקוד האב באופן המסורתי.

התייחסות בתי המשפט בישראל למעבר מקום מגורים של ילדים לאחר גירושין
בתי המשפט מבחינים בין מעבר מקום מגורים בתוך הארץ, אשר לגביו אין הגבלה, אף על פי שיש השפעה על הסדרי ראיה הנקבעים בהתאם למצב החדש שנוצר, לבין הגירה של ילדים להורים גרושים אל מעבר לגבולות הארץ.

סעיף 15 לחוק הכשרות קובע:

כלומר, קביעת מקום מגורי הקטין היא מענייני האפוטרופסות הנתונה לשני ההורים כאחד – גם אם נפרדו דרכיהם גם וכאשר האחד הינו המשמורן, ולשני זכויות מגע וביקורים (סעיף 24 לחוק הכשרות).
בהעדר הסכמה – יכריע בית-המשפט המוסמך (ראה סעיף 25 לחוק הכשרות).
יובהר כי יש מדינות, ומדינת ישראל אינה אחת מהן, בהן להורה המחזיק בקטין (למשל, משפחה חד הורית), הזכות הבלעדית לקבוע את מקום מגוריו של הקטין.
כאשר מדובר בילד שהוריו נפרדו, או עומדים בפני פירוד, קובעת כבוד השופטת דורנר ברע"א 4575/00, פלוני נ' אלמוני ,נ"ה(2) 321:

דברים אלה מקבלים משמעות יתר כאשר מבקש ההורה המשמורן להגר למדינה אחרת. לעניין זה מוסיפה ואומרת כב' השופטת דורנר:

לפיכך, כאשר נדרש בית המשפט לשאלת הגירתו של קטין, בוחן בית המשפט את טובתו של הקטין בהקשר לנתק שעלול להיגרם בינו לבין ההורה שנשאר בארץ, לפגיעה בזכותו של הקטין להיות בקשר עם שני הוריו מכאן ולפגיעה בזכותו של ההורה לממש את האפוטרופסות שלו על ילדו הקטין בחיי היום יום.
כל זאת בנוסף לבחינת איכות הקשר של הקטין עם כל אחד מההורים, ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת הקשר בין הקטין להורה שהמשמורת לא בידיו, ונכונות ההורה המשמורן לסייע במשמורתו של קשר זה.
כן יש לבחון את מסוגלותו של הקטין להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה.

ברע"א 4575/00 , פלונית נ' אלמוני (שם) קובעת כבוד השופטת דורנר כי:

חשוב לציין שכאשר ניתן פסק דין המאפשר הגירת הילדים נקבעים הסדרי ראיה רחבים בעיקר בתקופות חופשות ארוכות, נקבע היכן יתקיימו ההסדרים, מי יממן את עלות הנסיעות וכן מתבקשות ערובות ראויות להבטחת ביצוע ההסדרים כפי שנקבעו בפסק הדין.