פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי, ראש התכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר, הציע בשבוע שעבר כי הממשלה תטיל לאחר הבחירות מס עיזבון, שעל פי חישוביו עשוי להכניס לקופת המדינה כ-3.5 מיליארד שקל. הצעתו זאת נתמכת ע"י דו"ח ועדת בן בסט משנת 2000, וכן במדיניות הנהוגה ברוב מדינות המערב. כזכור ולתיקים שביננו, בישראל נגבה מס עזבון מקום המדינה ועד לתחילת שנות השמונים, וכעת עלול לחדש ימיו כקדם.
הטלת מס עזבון ללא הטלת מס מתנות במקביל ממריצה קשישים להעביר את רכושם ליורשיהם בעודם בחיים כדי לחסוך במס, אך מה אם הקשיש כבר הוכרז כחסוי? פסק דין שניתן בבית המשפט מחוזי בשבוע שעבר עסק בשאלה זאת בדיוק, לגבי רכושה של קשישה שחל עליה מס עזבון מתוקף היותה אזרחית ארה"ב.
בפסק הדין נדון עניינה של א' מירושלים, אלמנה בת 87, הנמצאת במצב סיעודי חמור, אשר הוכרזה ע"י בית המשפט כחסויה, ובנותיה מונו כאפוטרופסיות על רכושה. נקודת האור היחידה במצבה האומלל עד מאד של א' היא כי התברכה בבנות מסורות הדואגות לה היטב, וברכוש רב המאפשר לה לסיים את חייה בנוחות יחסית ותוך טיפול הולם.
ערב השנה האזרחית החדשה, הבנות פנו לבית המשפט בבקשה לקבל לידיהן את רכושה של האם עוד בחייה, עקב שינויי המיסוי בארה"ב. בבקשה שהוגשה טרם שנת 2013, הבנות טענו כי ב 1.1.13 עומדים לחול שינויים בחוקי מס העיזבון בארה"ב, כך שאם רכושה של החסויה יועבר לבנות רק אחרי מותה, הן יחויבו בתשלום מס בגובה מאות אלפי דולרים. לטענת הבנות, רצונה וטובתה של אימן הוא שלאחר אריכות ימיה יגיעו מירב כספיה לבנותיה המסורות, ולא לרשויות המס בארה"ב, ולפיכך הן מבקשות להעביר את הרכוש לידיהן כמתנה בחיים במקום כירושה.
האפוטרופוס הכללי מטעם המדינה התנגד לבקשה ממספר טעמים: ראשית האפוטרופוס טען כי העובדה שהבנות רשומות כיורשות אימן בצוואה שהכינה טרם הפכה לחסויה לא מבטיח שלא יצוצו עוד יורשים פוטנציאליים שירצו להתנגד לצוואה ויתבעו חלק מן הרכוש, והעברת הרכוש לבנות בחייה של החסויה פוגע באותם יורשים. כמו כן בעת חלוקת העזבון עלולים להופיע בנוסף ליורשים גם בעלי חוב אפשריים, שאף הם יפגעו אם העזבון יהיה ריק. בנוסף טען האפוטרופוס כי לא יתכן שבית המשפט יתן חסות להתחמקות ממס.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת הבנות מן הטעם שהחסויה אינה יכולה להביע את עמדתה בנושא, ואילו לבנות המשמשות כאפוטרופסיות ולהן יפוי הכח לדבר בשמה, יש אינטרס בהליך היוצר ניגוד עניינים בינן לבין החסויה.
בערעור שהוגש הפך בית המשפט המחוזי את פסק הדין, דחה את טענות האפוטרופוס הכללי ואישר את בקשת הבנות. בית המשפט קבע שהטענה כי העברה בחיים יכולה לפגוע ביורשים פוטנציאליים, שכלל לא ידוע אם קיימים, אינה יכולה לשמש כמחסום מפני הבקשה שכן אין ליורש זכות קנויה בעיזבון בחיי המוריש, ומדובר בחשש ארטילאי. גם בעיית בעלי חוב פוטנציאליים באה על פתרונה מאחר שהבנות הסכימו לקחת על עצמן את החובות יחדיו עם הזכויות.
בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת האפוטרופוס כי יש באישור הבקשה כדי להציב את בית המשפט בעמדה בעייתית של מי שמסייע לעקוף את רשויות המס. בית המשפט קבע שהעברה בחיים לצורך חסכון במס עזבון מהווה תכנון מס לגיטימי, ומומחה לענייני מס שהעיד בפני בית המשפט סיפר כי משרדו טיפל בחודש דצמבר האחרון בהעברות ללא תמורה משיקולי מס בהיקף של כמיליארד דולר לקראת שינויי המיסוי הצפויים.
בית המשפט התרשם באופן אישי מכנותן של הבנות, מכך שהן דואגות לאם ומלוות אותה באופן רצוף מזה שנים, ובמיוחד מהעובדה שלאחר שהתמנו כאפוטרופוסיות, לא חסכו בהוצאות לרווחתה השוטפת של האם על מנת להותיר לעצמן בעתיד עיזבון מקסימלי.
יש לציין כי על אף האמון הרב שבית המשפט נתן בבנות, כדי להבטיח מעל לכל ספק שטובתה האישית של החסויה לא תפגע כתוצאה מהעברת רכושה לבנות , באופן שחס וחלילה יותירו אותה ללא טיפול מתאים, הבנות נתנו לבית המשפט התחייבות בלתי חוזרת, כי הן ידאגו, על חשבונן, לכל צרכיה של האם, ואחת הבנות אף שעבדה את דירתה להבטחת קיום התחייבות זאת.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה בגלובס
